<h1>חוקות הדיינים סימן רל"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שלשה שישבו לקיים את השטר ושנים מהם מכירים חתימת יד העדים וא' מהם אינו מכיר אעפ"י שכבר נכתב הקיום דהיינו במותב תלתא אם אלו השנים עדיין לא חתמו באותו קיום מעידין אלו השנים דיינים בפני א' שאינו מכיר חתימת העדים שחתימת העדים שהם חתומים באותו שטר שהוא כתיבת ידם והוא חותם עמהם. אבל אם כבר חתמו אלו השנים קודם שיאמרו בפנינו שוב אין מעידין לפניו לא הם ולא אחרים כדי שיחתום באותו קיום משום דחתימת השנים שחתמו באותו קיום שקר חתמו כיון שלא היו ג' מכירין חתימת העדים ואותה שעה שחתמו (לו) [לא] נצטרף הג' עמהם שקר הוא [ש]לא היה מכיר חתימת העדים ובשעה שהעידו לפניו כבר נגמרה חתימתן ואין צירוף למפרע נמצא שלא היו כאן ג' דיינים ראויים לקיום אותו שטר ולא היו דיינים אלא עדים ולפיכך אותו קיום אינו כלום, ודיינים שהם מכירים חתימת יד העדים אין צריכין העדים להעיד (בפני העדים) [בפניהם] כיון שמכירין חתימתם והדיינים שאין מכירין חתימת יד העדים צריכים העדים להעיד בפני כל או"א מהדיינים שזה חתימת ידיהם כך מפורש בפ' האשה שנתארמלה ועכשיו שאנו נוהגין לכתוב בקיום אשרנוהו וקימנוהו וחתמי תרי מגו תלת מנין לנו זה המנהג וי"ל שלמדו אותו מההיא דב"מ (ד' ל"א ע"ב) דאמרי' בסוף פ' אלו מציאות איסר ורב ספרא עביד עסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתיה דאיסר אתי להעיד קמיה דר' אבא אמר זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא כלומר שחלקת את הסחורה בפני ב"ד.
